עוד אילת גולן-תבורי: בג"צ הבקשה לישוב סכסוך

עו"ד אילת גולן-תבורי הינה היועצת המשפטית של האגודה, בעלת משרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה ומעמד אישי, מחברת הספר "קשורים לעד - מדריך לדיני משפחה" ומרצה בתחום.

 

 

בג"צ הבקשה ליישוב הסכסוך

 

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ (בית המשפט הגבוה לצדק) דן לאחרונה בהרכב מיוחד בן 7 שופטים, ב-2 עתירות משפטיות שעסקו שתיהן בנושא אחד: "בקשה ליישוב הסכסוך" (בג"צ 5918/07, בג"צ  6919/07).

בקשה זו הינה הליך משפטי מיוחד, שניתן להגישו רק בבית המשפט לענייני משפחה, ומטרתו בירור המחלוקות בדרך של מציאת הסכמה משותפת ולא באמצעות תביעות והתדיינות משפטית.  

 

בשתי העתירות דובר בזוגות נשואים שהתנהלו ביניהם הליכים משפטיים. הנשים הגישו ראשונות בקשה ליישוב הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, ואילו הגברים הגישו, לאחר מועד הגשת הבקשה, תביעת גירושין בבית הדין הרבני ובמסגרתה כרכו נושאים בהם רצו לדון: את ענייני הרכוש, ועניינים נוספים.   

הזוגות הופנו מטעם בית המשפט ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, לצורך מציאת פתרון ליישוב הסכסוך, אך לא התקיימו שם ישיבות, ובפועל העותרות הגישו לבית המשפט תביעות חדשות באותם הנושאים שנכרכו בפני בית הדין הרבני.

כתוצאה מכך, עמדו בפני 2 הערכאות המשפטיות (האחת - בית המשפט, והשנייה - בית הדין הרבני) תביעות סותרות, בין אותם בני זוג, באותם עניינים. 

 

השאלה המשפטית שהתעוררה הייתה - למי יש את הסמכות לדון בעניינם? האם לבית המשפט לענייני משפחה, שאליו הוגשו לראשונה הבקשות ליישוב הסכסוך? או שמא לבית הדין הרבני, שאליו הוגשו לראשונה התביעות, תביעות הגירושין, ובמסגרתן נכרכו נושאים שבסכסוך.

טענת התובעים בבית הדין הרבני הייתה כי בקשה ליישוב הסכסוך איננה "תופסת סמכות" מול התביעה לגירושין, כפי שהייתה תופסת, למשל, תביעה לחלוקת הרכוש אילו הייתה מוגשת לבית המשפט.

לאחר שגם בית הדין הרבני הגדול בירושלים קבע כי הסמכות הינה לבתי הדין הרבניים, פנו העותרות לבג"צ, וטענו כי עצם הגשת הבקשה על ידן לבית המשפט למשפחה, די בה לצורך הענקת הסמכות לבית המשפט למשפחה.

מאחר וסביב שאלה זו כבר נחלקו דעות המלומדים בעבר, הרי שיש חשיבות רבה לפסיקתו של בית המשפט העליון.

 

הנשיאה דורית ביניש קבעה כי בקשה ליישוב סכסוך אכן יכולה להעניק את הסמכות להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה. אולם אין די בכך שהוגשה, אלא ניתן לבדוק את תום הלב שבהגשתה. הן בעצם הגשת ההליך והן בהתנהלות שלאחר הגשתו.

הנשיאה דורית ביניש הזכירה כי התכלית של התקנות ליישוב הסכסוך היא למנוע את החרפתו של הקרע בין בני הזוג, ולעודד את מציאת הפתרון למחלוקות ביניהם בדרכי שלום, במקום בדרך של הכרעה שיפוטית. 

יחד עם זאת, אין בבקשה זו כדי לגרוע מסמכויות בתי הדין הרבניים, ולכן יש לוודא שמגיש הבקשה מעוניין באמת ובתמים ליישב את הסכסוך בהסכמה ולהיעזר בגורם טיפולי, ושההגשה לא נעשתה רק על מנת לחסום את הדרך בפני בית הדין הרבני במסגרת "מרוץ הסמכויות".

 

על כן במקרה של מחלוקת, ניתן לבדוק האם באמת היה תום-לב מצד מי שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך לבית המשפט למשפחה:

האם עצם הגשת הבקשה לישוב הסכסוך, נעשתה בתום לב ומבלי שההליך נוצל לרעה; האם הייתה נכונות אמיתית למציאת פתרון מוסכם ללא צורך בהכרעה שיפוטית. למשל, שיתוף פעולה עם הגורמים הטיפוליים והמקצועיים ביחידת הסיוע, או פנייה להליך של יעוץ, פישור חיצוני, גישור וכדומה; וכן בדיקת מכלול הנסיבות של המקרה והתנהגותם של הצדדים שבתיק;

 

וכך בדקה הנשיאה ביניש את 2 העתירות שהובאו בפני בית המשפט העליון, ובהתאם לבדיקה קבעה כי באחת מהן היה חוסר תום לב בהגשת הבקשה ולכן דחתה את העתירה, ואילו העתירה השנייה התקבלה.